לצלוח אחה"צ עם חברים

אני חוזרת 30 שנה אחורה ומנסה להיזכר איך מערך ה״להיפגש עם חבר״ התנהל. היינו גרים ״בשכונה", יוצאים החוצה בשעה 16:00 ופשוט.. נפגשים. נראה שבעבר כל הנושא הזה היה בהרבה יותר פשוט. מידי פעם דופקים על דלת השכן ושואלים אם הוא רוצה לבוא אלינו.. ואם הוא היה גר קצת רחוק.. משתמשים בטלפון (הזה עם האפרכסת, זוכרים??!!) ופשוט קובעים. העולם היה קצת אחרת… הילדים היו חוזרים מבית ספר, נחים בין 14:00-16:00, לכל ילד היה חוג אחת לשבוע (במקסימום).. אחד ההורים תמיד היה שם… הכל היה אחר. 

היום, להיפגש עם חבר אחה״צ, דורש תיאומים (לפעמים אפילו של שבוע מראש!). הלו״ז של הילדים לא מבייש שום מנהל פירמה גדולה. חוגים, שיעורים פרטיים, צופים, משימות בית ספר… ניהול אחה״צ דורש עזרה ואישורו של מבוגר. 

ואז מגיע אחה״צ.. 

בתסריט בו ההורים מסיימים במשרד סביב שעה 15:30.. נכנסים למרוץ אחרי הפקקים בשביל להספיק להוציא מהצהרון עד 16:30. מגיעים אל הילד, אחרי יום מעייף, שיחות אינסופיות עם הבוס או העובדים.. והדבר האחרון שאנחנו רוצים- זה להתעסק עם ילד שהוא בכלל לא שלי! קשה.. מובן… יחד עם זאת, סופר חשוב!

אז מה קורה שם במפגשים של אחר הצהריים שכל כך מועילים לילד שלנו? 

1. בראש ובראשונה העצמה, שיפור הדימוי והביטחון העצמי של ילדינו. 

2. חיזוק הקשר אחה״צ עם ילדי הכיתה יוביל לחיזוק הקשר גם בביה״ס. 

3. אימון! מיומנויות חברתיות זה שריר- ככל שילדינו יתאמנו יותר, כך הם ישתפרו בזה יותר. 

הרבה מהילדים יצליחו להזמין אליהם חבר בלי סיוע הורי (רק תיאום סופי.. ). אבל מה קורה עם מי שלא? האם אנחנו כהורים צריכים להתערב ולהזמין להם חברים? האם אנחנו צריכים לשלוח אותם ״לשדה הקרב״ החברי ולתת להם להתמודד לבדם? 

עולות בנושא הזה מגוון רחב של שאלות: 

שאלה: מי צריך ליזום את המפגש החברתי? 

תשובה: שאלה שהרבה הורים חושבים עליה, במיוחד כשבדור שלהם הם ידעו אחרת… אז התשובה כאן מתייחסת לגילאים שונים. איפשהו עד סוף כיתה ב, ההורים הם אלו שיזמנו את המפגש החברתי. מעבר לזה אנו נרצה כי הילד יקח אחריות לקבוע מפגש ואנחנו רק נסייע לו בניהול הלו״ז הסופי. 

שאלה: מה קורה אם הילד/ה שלי מתקשה להזמין חבר הביתה? 

תשובה: שבו יחד עם הילד ותחשבו מה יוכל לעזור לו. להכין יחד דף קשר, להכניס את מספרי הטלפון כאנשי קשר במידה ויש סלולר, לקבוע יום קבוע בו יגיע חבר, לדאוג להזמין את החבר מספיק זמן מראש, להיות יחד איתם בתהליך הזה… 

שאלה: האם יש צורך בגיוון החברים? או להישאר עם הקבועים?

תשובה: דבר ראשון תשאלו את ילדכם- את מי הוא היה רוצה להזמין. לבחירה של הילד יש עדיפות וחשיבות מירבית, מאחר והוא זה שישתמש בקשרים אלו בגן או בביה״ס גם למחרת. 

התייעצו עם הצוות החינוכי- הם יוכלו לתת לכם אינפורמציה חשובה לגבי ילדיכם. במסגרות יש מידע רב על ילדיכם שאינכם מכירים בהכרח, מאחר וההתמודדויות שלהם שם שונות מאוד מאלו שבבית. תשאלו עם מי ילדכם מסתדר או מי יהיה נכון לו מבחינת תחומי עניין משותפים או אנרגיה דומה. 

לגבי החשיפות למגוון ילדים-

אפשר להסתכל על זה משני היבטים. במידה ויש חבר טוב וקרוב- חשוב לשמור על קשר ולתחזק אותו. מצד שני- במיוחד בגילאים הצעירים, חשוב לפתוח ולחשוף למגוון רחב יותר של ילדים-אולי מתוך מפגש מהנה תווצר עוד חברות.

שאלה: פעם אחר פעם הילד שלי רוצה להזמין את אותו ילד שמציק לו בגן, מה עושים?

תשובה: קורה לא מעט פעמים שילדים רוצים להזמין אליהם דווקא את אלו שמציקים להם בשעות ביה״ס או בגן. ההיגיון שעומד מאחורי הדבר הוא כזה- הבית זה המקום הבטוח של ילדינו. שם הם מרגישים ביטחון ובעלי ערך רב. והרבה פעמים מסוגלים להתמודד עם סיטואציות בצורה טובה יותר מאשר במסגרת. זכרו- לפעמים נוצרת דינמיקה שלילית בין שני ילדים, דווקא מפגש בבית עם תיווך נכון של המבוגר יכול לשנות את הקשר בין הילדים לטובה. 

ואם בכל זאת הילד המתארח נוקט בהתנהגות אלימה כלפי ילדינו? 

עצרו זאת מיד! לא לוותר על קו אדום אצלכם בבית ועל ההגנה על ילדכם. המסר שאתם מעבירים לילדכם הוא חשוב ביותר- בבית אתה תמיד מוגן ואנחנו ההורים תמיד נדאג לזה.

שאלה: הילד שלי כל הזמן מזמין- ההורים של הצד השני לא מזמינים את הילד שלי אף פעם. מה לעשות? להמשיך להזמין?

תשובה: הנושא הכי חשוב כאן זה הילד שלכם! מה הוא חווה במהלך המפגשים עם אותו החבר. האם הוא נהנה? האם הוא מועצם? האם הוא בעמדת כוח? אם המפגשים עושים לו טוב, שימשיך להזמין. המטרה הסופית במפגשים האלו היא להעלות את בטחון הילד שלנו ותחושת המסוגלות שלו- וכשזה בסביבה הביתית שלו, מה טוב.

אז איך ננהל מפגש מיטבי בביתנו אחה״צ? מה רצוי לעשות?

1. להגדיר מראש את אורך המפגש. עדיף קצר ואיכותי מאשר ארוך עם תקלות. לרוב, הילדים מאוד נרגשים לקראת מפגש עם חבר, בגילאים הצעירים הם לא יודעים להכיל את ההתרגשות והרבה פעמים זה יוצא החוצה בתחפושת של בכי, עצבים, עייפות מוגברת. 

2. הכנה מראש לקראת המפגש- ככל שתתכננו ותעשו סימולציות למה יקרה אם… ככה הילד יגיע מוכן יותר לקראת המפגש. מה זה אומר? תזכירו לילדכם מה החוקים והכללים של ביתכם. תשאלו אותו במה הוא היה רוצה לשחק עם החבר. אלו משחקים מתאימים ואלו פחות. תחלקו את הזמנים של המפגש כך שבכל זמן מוגדר מישהו אחר יבחר במה לשחק. 

3. תדברו על מה קורה במצבי אי הסכמה- איך אפשר להתפשר, להתגמש, על המקום של היותו מארח ותפקידו לתת למתארח תחושה נעימה.

4. במצבי מריבה- השתדלו כמה שפחות להתערב. במידה ואתם רואים שהם לא מצליחים לפתור את הקונפליקט תתווכו להם את הסיטואציה- שימו לב כי אתם לא לוקחים צד. הקפידו לא להעיר לילדכם ליד חבר (זכרו שמטרת המפגש זה להעצים את ילדכם..). במקרה וקשה להרגיע ולהגיע לפשרה זה בסדר לבחור לסיים את המפגש.

5. שיקוף הכלה ואמפתיה- חשוב לאורך המפגש לשקף לילדך את רגשותיו. לחזק איפה שרואים גמישות, התפשרות, שיח נאות. לשקף כאשר נראה שיש קושי בהבנה של רגשותיו (אני רואה שאתה מתוסכל בגלל שאתם לא מסכימים על מה לשחק).

6. סגירת סיטואציה- אחרי שהחבר הולך.. בזמן נינוח, דברו על מה שהיה. דברו על הדברים הטובים והדברים שהיו מאתגרים- נתחו מה היה קשה ומה אפשר לעשות טוב יותר בפעם הבאה, בנוסף דברו על מה עשה יפה, על מה התגבר, על שיתופי פעולה, משחקים שעבדו יפה..